ויקרא, פרק י״ד, פסוק ב׳

מחלת הצרעת באה כעונש על חטאי לשון הרע, ולכן הכלל האחיד והקבוע של זֹאת תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע מחייב את החוטא לעבור תהליך מדויק של תיקון מידות שאת סדרו אין לשנות. התהליך מתבצע בשעות האור בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ, אך זמן זה מתחיל מהותית ברגע שבו האדם מטהר את לבו ומתחרט על חטאיו, ורק אז מסיר ה' את הנגע מגופו. מאחר שהטהרה נקבעת אך ורק על פי הכהן, נאמר וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן כדי ללמד שעם החלמתו יש להביאו מיד, ולעיתים אף בעל כורחו, אל קצה המחנה כדי שהכהן יצא אליו ללא טרחה רבה. לחלופין, ייתכן שרק הידיעה על ריפויו מובאת אל הכהן, או שהמצורע נאלץ לבוא אל הכהן לבדו משום שהחברה כולה מתרחקת ממנו.