הכהן מקריב את הכבשה הנקבה המיועדת לקורבן הַחַטָּאת, תוך כוונה מפורשת לשם קורבן זה בכל שלבי העבודה, כפי שנלמד מהמילה וְעָשָׂה. הזאת דם הקורבן משחררת את האדם מטומאתו, ועליה נאמר וְכִפֶּר עַל־הַמִּטַּהֵר, שכן הכהן נדרש לכוון בעבודתו באופן בלעדי עבור אדם זה, ושלב זה הוא הכרחי ומעכב את הטהרה. המילה מִטֻּמְאָתוֹ מבהירה כי הכפרה מיועדת אך ורק לטומאת הצרעת ולא לחטאים אחרים, והיא פועלת גם אם האדם נושא עליו טומאות נוספות במקביל. מיד לאחר זריקת דם החטאת, מגיע השלב של וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת־הָעֹלָה, בו שוחטים את הכבש הזכר המבטא התמסרות מוחלטת למצוות ה'.
ויקרא, פרק י״ד, פסוק י״ט
פרשת מצורע
וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.