ויקרא, פרק י״ד, פסוק כ׳

סיומו של תהליך ההיטהרות מגיע לשיאו כאשר וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה על המזבח, פעולה התקפה גם אם הקורבן הוקרב לפני החטאת או נשחט שלא לשמו. יחד עמה הוא מקריב וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה, העשויה מסולת ושמן, אשר לרוב הדעות אינה מנחה עצמאית אלא נסכים הנלווים לקורבנות ונשרפים כליל, אף שיש הסבורים שרק חלק ממנה הוקטר. בכך משלים הכהן את השלב השלישי של הכפרה, שכן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן על מחשבות רעות וביטול מצוות שנגרמו בעקבות ייסורי הצרעת, לאחר שהקורבנות הקודמים כיפרו על החטא הראשוני ועל הנגע עצמו. בסיום התהליך המצורע שב להיות וְטָהֵר לחלוטין, רשאי לחזור לאוהלו ולהיכנס למקדש, הבטחה המודגשת כאן דווקא אצל מצורע עשיר, שכן העני סובל ממציאות חברתית קשה המותירה אותו במעין חוסר טהרה.