ויקרא, פרק י״ד, פסוק מ״ה

טהרתו של מבנה הנגוע בצרעת מחייבת לפרק אותו לחלוטין ולבטל את צורתו, שכן אי אפשר לטהר בית המחובר לקרקע. משום כך ישנה חובה וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת, כלומר להחריב את המבנה עד היסוד, וכן וְהוֹצִיא את חומרי הבניין אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא כדי להרחיק את הטומאה מהמרחב האנושי. פירוט החומרים מלמד שדיני הצרעת חלים רק על מבנה שבנוי משלושת המרכיבים הללו יחד: אבנים, עצים ועפר. עם זאת, כינויי השייכות במילים אֲבָנָיו, עֵצָיו וכן ההוראה לפנות אֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת מצמצמים את ההריסה לחומרים המקוריים והבלתי נפרדים של הבית המנוגע בלבד, ללא תוספות מאוחרות, קירות של שכן או קומה עליונה. פעולת הפירוק, שכל אדם כשר לבצעה, נועדה לבטל את צורת הבית אך אינה מחייבת לרסק את החומרים לאבק.