ויקרא, פרק י״ד, פסוק י׳

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, המהווה את נקודת השיא בטהרת המצורע ובשיבתו לקהילה, עליו להביא שְׁנֵי כְבָשִׂים לקרבנות אשם ועולה, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ, כלומר בשנת חייה הראשונה, לקרבן חטאת. מערכת קרבנות זו באה לכפר על חטאי הלשון שלו, ובניגוד למקובל כל אחד משלושת בעלי החיים מלווה במנחה של עשרון סולת, מידת נפח של מעט יותר משבעה ליטרים, ולכן הוא מביא יחד וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת. הבאת המנחה נועדה להזכיר למצורע שפרנסתו ועתידו תלויים לחלוטין בה', בעוד שאת תהליך הטהרה הפיזי הוא משלים באמצעות וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן, כמות של כשליש ליטר הנפרדת מהשמן שבלול במנחה. למרות ריבוי הקרבנות נדרש לוג שמן אֶחָד בלבד, המסמל את החלמתו הגופנית של המצורע ואת חידוש בריתו עם ה'.