ויקרא, פרק י״ד, פסוק ל׳

תהליך טהרתו של המצורע, שנועד לכפר על חטאים של דיבור אסור, כולל הבאת עופות מצפצפים המסמלים את תיקון השפתיים. המטהר נדרש להביא זוג תואם מאותו המין בדיוק, בין אם יבחר מתוך ציפורי הבר, כלומר מִן־הַתֹּרִים, אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה המצויים יותר אך מצריכים לרוב טרחה ותשלום. סוג הקרבן נקבע מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, כלומר אך ורק לפי מצבו הכלכלי של האדם ברגע עשיית הקרבן בפועל. הפעולה וְעָשָׂה נמשכת אל הפסוק הבא, ומלמדת שיש לקחת אֶת־הָאֶחָד מתוך הזוג כדי להקריבו כקרבן עולה מובחר ביותר, גם אם משמעות הדבר היא שהעוף השני המיועד לחטאת יהיה פחות באיכותו.