ויקרא, פרק י״ד, פסוק כ״א

מצורע המבקש להיטהר אך סובל מחוסר יכולת כלכלית ממשית, מוגדר בכפילות וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כדי להבהיר שעוניו נבחן ברגע הקורבן ונקבע אך ורק לפי מצבו האישי. למרות ההקלה המאפשרת לו להשלים את שאר קורבנותיו בעופות, חובה עליו להביא כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם שאינו ניתן להמרה, והוא מיועד לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו מאחר שפעולת ההנפה משלימה את הכפרה ואינה מתבצעת בעופות. יחד עם הכבש עליו להביא לנסכים וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה, כמות המותאמת לכבש היחיד שהביא. עם זאת, בניגוד לבהמות ולסולת שהופחתו לשליש לעומת קורבן עשיר, התורה מדגישה כי על העני להביא וְלֹג שָׁמֶן שלם, המשמש בעיקרו לנתינה על גופו של המצורע כחלק מתהליך הטהרה.