ויקרא, פרק י״ד, פסוק ט׳

תהליך טהרתו של המצורע מגיע לשיאו בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בשעות היום, ואם החמיץ מועד זה עליו להשלים את הפעולה בימים שלאחריו, כפי שנלמד מכפילות המילה יְגַלֵּחַ. הציווי לגלח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מתייחס לרוב הדעות רק לשיער גלוי ומקובץ בגוף, בעוד שיש הסבורים שהוא כולל את כל הגוף באופן מוחלט. הפירוט של אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו, שהן השערות שעל המצח, בא ללמד שחובה זו דוחה איסורי גילוח של נזיר וכוהן, וכן לרמז על כפרה מחטאי גאווה, לשון הרע וצרות עין. לאחר מכן המיטהר וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו שאותם הוא לובש כעת, וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם של מקווה רגיל, בניגוד למי המעיין שנדרשו בתחילת התהליך. בשלב זה הוא וְטָהֵר באופן חלקי והדרגתי, עד להשלמת טהרתו הסופית ביום למחרת עם הבאת קורבנותיו.