ויקרא, פרק י״ד, פסוק ג׳

תהליך החזרה של המנודה אל החברה מתחיל כאשר וְיָצָא הַכֹּהֵן ממקומו אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, תוך שהוא משפיל את עצמו כדי לקרב את החוטא. הכתוב כופל ואומר וְרָאָה הַכֹּהֵן כדי ללמד שרק כהן הראוי בעצמו לשהות בתוך המחנה כשר לטהר, ותפקידו אינו לרפא את המחלה אלא לאשר את הסרת הטומאה. כאשר הכהן בוחן ורואה כי וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת, משמעות הדבר היא שסימני הטומאה הספציפיים נעלמו או שהמחלה התפשטה על פני כל גופו. הניסוח החריג שהנגע נרפא מִן הַצָּרוּעַ מלמד שהאדם עדיין נגוע בצרות עין, שכן ריפויו הגיע מתוך ייסורים ולא מתוך תשובה, ולכן הוא זקוק להמשך תהליך הטהרה.