ויקרא, פרק י״ד, פסוק מ״ב

לאחר חילוץ החלקים הנגועים, יש לשקם את המבנה במהירות ולהניח בדיוק במקומן הישן שתי אבנים טבעיות לפחות שהובאו מחוץ למבנה, כפי שנאמר וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים. לאחר מכן נאמר וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת, כלומר על בעל הבית להביא מבחוץ חומרים כמו אדמה או חרסית, למעט סיד וגבס, ולכסות עמם את הקיר מחדש כדי להשיבו למצב ראוי למגורים. המעבר התחבירי מלשון רבים בתחילת הפסוק ללשון יחיד בסופו בא ללמד על חלוקת העבודה במקרה של קיר משותף. בעוד שהשכן שותף מלא בהבאת האבנים החדשות, עבודת הטיח הסופית מוטלת על בעל הבית הנגוע בלבד.