ויקרא, פרק י״ד, פסוק נ״ג

בסיום טהרת הבית מנגע הצרעת מבצעים טקס שבו וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, שהיא ציפור דרור החיה בחופשיות וכמות דמה מותאמת בדיוק לשיעור המים הנדרש. שילוח הציפור אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה מסמל את הרחקת הטומאה, ויש הסבורים כי שם הציפור תומת בידי בני מינה שלא יזהו אותה בשל הדם שצבע אותה. הפעולה וְכִפֶּר עַל הַבַּיִת מבטאת את נשיאת חטאי יושבי הבית והרחקתם, או לחלופין משמעותה ניקוי טקסי בלבד, שכן ייסורי הנגע עצמם כיפרו על החטא. טקס זה מסלק את העונש שניחת על הבית ובכך הוא וְטָהֵר, ללא צורך בהבאת קורבנות כפי שנדרש מאדם מצורע שעונשו חמור יותר.