תארו לעצמכם שאתם רוצים למכור משהו שלכם, איך תחליטו כמה הוא עולה? בדרך כלל, מסתכלים כמה הוא שווה באותו רגע. אבל בתורה יש חוקים מיוחדים ויפים לדברים שקשורים לה'. כל מה שיש לנו בעולם, אפילו האדמה, הוא בעצם פיקדון שה' נתן לנו כדי שנעשה בו דברים טובים. אם אדם מחליט להקדיש ולתת מתנה לבית המקדש את שדה אחוזתו, כלומר שדה מיוחד שהוא קיבל בירושה מהמשפחה שלו, ואחר כך הוא רוצה לפדות אותו ולקנות אותו בחזרה, התורה קובעת לו מחיר קבוע מראש. המחיר לא נקבע לפי כמה השדה טוב או כמה פירות וירקות צמחו בו השנה, אלא לפי זרעו. כלומר, מודדים את השטח רק לפי כמות הזרעים שאפשר לשתול בו. למה? כי כמות היבול יכולה להשתנות אם יורד הרבה או קצת גשם, אבל הגודל של השדה תמיד נשאר אותו הדבר.
המידה שהתורה בחרה היא זרע חומר שעורים, שזה שטח שאפשר לזרוע בו כמות מסוימת של גרעיני שעורה. גרעין השעורה הוא בגודל ממוצע, לא גדול מדי ולא קטן מדי, וכך החישוב הוגן ומדויק לכולם. על השטח הזה משלמים מחיר קבוע של בחמישים שקל כסף. המחיר הזה נשאר זהה בין אם האדמה משובחת ובין אם היא פשוטה, והוא מחושב לפי השנים שנשארו עד שנת היובל שבה השדות חוזרים לבעליהם. ויש כאן סוד יפהפה, חמישים שקלים הם בדיוק הערך שהתורה קובעת לאדם בוגר. למה דווקא אותו סכום? כי שטח כזה של שדה שעורים מצמיח בדיוק את כמות האוכל שמספיקה כדי לפרנס אדם אחד. כך התורה מראה לנו קשר מיוחד בין ערך האדמה לבין החיים של האדם שהיא מאכילה ושומרת עליו.