ויקרא, פרק כ״ז, פסוק ו׳

הפסוק קובע את ערכם של ילדים מגיל חודש ועד גיל חמש, במקרה שאדם נודר לתת את הערך שלהם להקדש.

לגבי הילד הזכר, הפסוק קובע את הערך על חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים. סכום זה זהה לסכום הנדרש עבור פדיון הבכור [רד"צ הופמן]. מעבר למשמעות הכספית, ישנה סמליות רבה בגיל ובסכום זה: תכליתו של האדם היא העיסוק בתורה, וגיל חמש הוא השלב שבו מתחילים ללמוד, בבחינת "בן חמש למקרא". בהתאמה, חמשת השקלים עומדים כנגד חמישה חומשי תורה. השימוש במילה כָּסֶף בפסוק זה מבטא את הכיסוף וההשתוקקות של האב להגיע לרגע שבו בנו יתחיל את לימודו [שפתי כהן].

לגבי הילדה, הפסוק קובע את הערך על שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים, אך חוזר באופן חריג על המילה עֶרְכְּךָ ("וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ"). החזרה נועדה להדגיש שגם לנקבה בגיל כה צעיר יש ערך מיוחד וחשוב. ערך זה נובע מכך שעל ידה מתקיים המין האנושי, וגם לגביה נאמרה המילה כָּסֶף, שכן המשפחות האחרות נכספות ומשתוקקות לקחת אותה לבניהם לכשתגדל [שפתי כהן].

מבחינה יחסית וחשבונית, הערך של פעוטות בגילים אלו מהווה בדיוק עשירית מהערך המקסימלי שלהם כאנשים בוגרים: חמישה שקלים לזכר הם עשירית מחמישים שקלים, ושלושה שקלים לנקבה הם עשירית משלושים שקלים. יתרה מכך, היחס בין ערך הנקבה לערך הזכר בשלב זה של חייהם (שלוש לעומת חמש) הוא יחס קרוב יותר מאשר בגילים מבוגרים יותר. הסיבה לכך היא שבגיל הינקות, הדאגות והחששות המלווים בדרך כלל גידול של בנות עדיין אינם באים לידי ביטוי [רד"צ הופמן].