דיני ההקדש בתורה מבחינים באופן מהותי בין אדם המקדיש לה' שדה שקיבל בירושה, לבין אדם המקדיש שדה שקנה בכספו. ההבדל נובע מכך שעל שדה קנוי אין לאדם בעלות מוחלטת ונצחית; זכותו בשדה מוגבלת לכל היותר לחמישים שנה, שכן בשנת היובל הקרקע עתידה לצאת מרשותו ולשוב לבעליה המקוריים [רש"י, שטיינזלץ]. משום כך, כאשר אדם מקדיש שדה קנוי, הוא למעשה אינו מקדיש את גוף הקרקע, אלא רק את זכות השימוש בה ואת ערך תבואתה עד שנת היובל [רש"ר הירש, הופמן].
שְׂדֵה מִקְנָתוֹ הוא שדה שהאדם רכש מאחר או קיבל במתנה [רלב"ג]. בשל הבעלות המוגבלת עליו, שדה זה אינו מתחלק לכהנים בשנת היובל (בשונה משדה אחוזה). בין אם המקדיש לא פדה את השדה והגזבר מכרו לאדם אחר, ובין אם המקדיש פדה אותו בעצמו, בהגיע שנת היובל השדה תמיד ישוב לבעליו הראשונים – כלומר, לאדם שממנו קנה המקדיש את השדה, שהוא בעל נחלת האבות המקורית [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר]. בניגוד לשדה אחוזה הנפדה בסכום קבוע מראש, פדיון של שדה מקנה מחושב בדיוק לפי שוויו הממשי, הנגזר ממספר השנים שנותרו עד היובל [תורה תמימה, רש"ר הירש].
התוספת בפסוק אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ נועדה להחריג מצבים ייחודיים שבהם שדה קנוי הופך למעין שדה אחוזה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפסוק זה בא למעט שדה קנוי שיש לו פוטנציאל להפוך לנחלת אבות, והוא אינו "שדה מקנה טהור". המקרה הקלאסי הוא אדם שקנה שדה מאביו (או ממוריש אחר) והקדיש אותו, ולאחר מכן מת האב. במצב זה, השדה נופל לידיו גם מכוח ירושה, ולכן הופך ל"שדה אחוזה" ונידון על פי הכללים החמורים יותר של שדה כזה – הוא ייפדה בערך קבוע, ואם לא ייפדה, הוא יעבור לכהנים ביובל.
ישנה מחלוקת תלמודית לגבי התזמון המדויק של מות האב במקרה זה: דעה אחת גורסת שהדין חל רק אם האב מת לפני ההקדש, כך שבשעת ההקדש השדה כבר היה שדה אחוזה. אולם, דעה אחרת מדייקת מהאות מ"ם במילה מִשְּׂדֵה (המורה על "סוג" או "מין" השדה, כלומר שדה שראוי להיות כזה), שגם אם האב מת לאחר ההקדש אך לפני רגע הפדיון, אנו הולכים אחר שעת הפדיון, והשדה נחשב לשדה אחוזה לכל דבר [מלבי"ם].
מנגד, גישה פרשנית אחרת, הנשענת על פשט הכתובים, מסבירה את ההחרגה באופן שונה: הפסוק עוסק באדם שמכר את שדה האחוזה שלו, ולאחר מכן הצליח לקנות בחזרה רק מקצת ממנו, בסכום שעליו התפשר עם הקונה. אף על פי שמבחינה טכנית זהו כעת "שדה מקנה" (שהרי הוא קנה אותו בחזרה), התורה מדגישה שמאחר והוא במקורו חלק מנחלת אבותיו, לא יחולו עליו הדינים המקלים של שדה קנוי רגיל [העמק דבר].