כאשר אדם יַקְדִּישׁ לה' שְׂדֵה מִקְנָתוֹ, כלומר שדה שרכש מאחר או קיבל במתנה, הוא אינו מקדיש את גוף הקרקע אלא רק את ערך תבואתה עד שנת היובל, שכן אז תשוב הקרקע לבעליה המקוריים. משום כך, פדיון השדה מחושב לפי שוויו הממשי הנגזר ממספר השנים שנותרו עד היובל, ובשנת היובל הוא אינו מתחלק לכהנים. התוספת אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ באה להחריג מצבים שבהם שדה קנוי מקבל מעמד של נחלת אבות ונידון לחומרה, כגון אדם שקנה שדה מאביו ולאחר מכן האב מת והשדה נפל לידיו גם מכוח ירושה. החרגה זו יכולה להתייחס גם למצב שבו אדם מכר את נחלת אבותיו וקנה בחזרה רק מקצת ממנה, ולכן למרות הקנייה לא יחולו עליה הדינים המקלים של שדה קנוי רגיל.
ויקרא, פרק כ״ז, פסוק כ״ב
פרשת בחוקתי
וְאִם֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה מִקְנָת֔וֹ אֲשֶׁ֕ר לֹ֖א מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֑וֹ יַקְדִּ֖ישׁ לַֽיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.