ויקרא, פרק כ״ז, פסוק ג׳

כאשר אדם נודר להקדיש לה' שווי של אדם, התורה קובעת תעריף מוחלט, עֶרְכְּךָ, שאינו תלוי בשווי השוק הממשי אלא מחייב תשלום על האדם השלם. הכתוב פותח בגילאי השיא, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה הכוללים גם את שנת הששים עצמה, שכן אלו שנות הכוח הפיזי והיצרני שבהן האדם הבוגר נוהג לנדור. תעריף קבוע זה מיועד אך ורק עבור הַזָּכָר הוודאי, ואילו החזרה על המילים וְהָיָה עֶרְכְּךָ מלמדת שבעלי מין שאינו מוגדר יוערכו רק לפי שווי השוק האמיתי שלהם. הסכום הגבוה ביותר שניתן לגבות הוא חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל שיש לשלם כחטיבה אחת, ואין לדרוש יותר מכך אפילו מאדם עשיר. חלוקה מדויקת זו של החיים לתקופות נועדה לעורר את האדם לנצל את שנות כוחו למטרות רוחניות בטרם יחלוף הזמן.