ויקרא, פרק כ״ז, פסוק י׳

התורה אוסרת על אדם שהקדיש קורבן למזבח להתחרט ולנסות להפקיע את קדושתו, וקובעת כי לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ בבהמה אחרת, שלו או של אדם אחר. איסור ההחלפה מוחלט וחל בין אם מנסים להמיר קורבן תמים ומושלם בבהמה בעלת מום, כלומר טוֹב בְּרָע, ובין אם להפך, אוֹ רַע בְּטוֹב, כדי למנוע פתח לזלזול עתידי בקודש. חוק זה מוגבל לקורבן יחיד של בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה, ואינו חל על עופות או על חפצים שהוקדשו לערכם הכספי. וְאִם הָמֵר יָמִיר את הבהמה בכל זאת, הקנס על כך הוא שוְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. הבהמה המקורית נשארת בקדושתה והבהמה החדשה סופגת בדיוק את אותה הקדושה, אך הדין נעצר בה ואינו יכול לעבור לבהמה שלישית.