אדם המקדיש את שדה אחוזתו לצרכי המקדש ומבקש לפדותו בחזרה, נדרש לשלם ערך קבוע מראש המאזן בין שייכות הארץ לה' לבין תרומת שוויה. התורה קובעת כי אִם־מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל, כלומר מיד לאחר תום שנת היובל או בתוכה, אדם יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ הראוי לזריעה בלבד, עליו להזדרז ולפדותו מיד כדי למנוע שימוש אסור ברכוש הקדש. במקרה כזה שבו הפדיון נעשה מיד והשדה עומד לרשות הקונה למשך הזמן המרבי של ארבעים ותשע שנים, התשלום כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם, כלומר יהיה במלוא הסכום הקבוע בתורה. ערך זה נקבע בשעת ההערכה ואינו משתנה גם אם התשלום מתעכב, והוא מחושב לפי שנים שלמות בתוספת עמלת פריטת כספים.
ויקרא, פרק כ״ז, פסוק י״ז
פרשת בחוקתי
אִם־מִשְּׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵ֑הוּ כְּעֶרְכְּךָ֖ יָקֽוּם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.