ויקרא, פרק כ״ז, פסוק י״ט

בניגוד לאדם זר הקונה מידי ההקדש, כאשר הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ, אשתו או יורשיו מבקשים לפדות את הקרקע, וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה בכל גודל שהוא ובתנאי תשלום גמישים, עליהם לשלם פיצוי. הבעלים נדרש להוסיף, וְיָסַף, חֲמִשִׁית על המחיר המחושב באופן יחסי לשנים שנותרו עד שנת היובל. תשלום הקרן, כֶּסֶף עֶרְכְּךָ, חייב להתבצע בכסף ממש או במטלטלין, אך את תוספת החומש עָלָיו ניתן לשלם גם באמצעות מסירת קרקע. רק לאחר העברת התשלום בפועל השדה חוזר לבעלות המשפחה, וְקָם לוֹ, ואינו יוצא לכהנים ביובל, ואף על פי כן נותר בו רושם של קדושה המייעד את תבואתו לשמש כמנחות.