תארו לעצמכם מצב שבו אדם מחליט לתת את השדה שלו כמתנה מיוחדת לבית המקדש, אבל אחרי זמן מה הוא או המשפחה שלו רוצים לקנות אותו בחזרה. האם זה אפשרי? התורה מסבירה שכן. כאשר התורה כותבת וְאִם גָּאֹל יִגְאַל, הכפילות של המילים באה ללמד אותנו שיש גמישות. הבעלים יכולים למשל ללוות כסף או לשלם בתשלומים כדי לפדות, כלומר לקנות בחזרה, את השדה שלהם. המילה הַשָּׂדֶה מלמדת שהכללים האלו חלים על כל שדה, בכל גודל שהוא.
אבל יש הבדל בין אדם זר שקונה את השדה לבין הבעלים המקוריים. כאשר הבעלים המקוריים קונים את השדה שלהם בחזרה, התורה אומרת וְיָסַף, כלומר עליהם להוסיף עוד חמישית על המחיר הרגיל של השדה, כמעין פיצוי לבית המקדש. את פדיון השדה חובה לעשות באמצעות כֶּסֶף ממש או חפצים, ולא על ידי מסירת שדה אחר במקומו. ברגע שהם משלמים את הסכום, התורה קובעת וְקָם לוֹ, השדה חוזר להיות לגמרי של הבעלים המקוריים, הוא נשאר בנחלת המשפחה ולא יעבור לכהנים בשנת היובל.