ויקרא, פרק כ״ז, פסוק כ׳

תארו לעצמכם שיש לכם שדה מיוחד שעובר במשפחה שלכם כבר המון שנים, ויום אחד אתם מחליטים לתת אותו במתנה למקדש. התורה מסבירה לנו מה קורה לשדה כזה. מי שנתן את השדה יכול לשלם ולקנות אותו בחזרה, פעולה שנקראת פדיון. אבל יש מקרים שבהם השדה לא יחזור לעולם למשפחה. המילים וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה מדברות על הבעלים המקורי, כלומר אדם שהחליט לא לקנות את השדה שלו בחזרה. אפשרות נוספת היא וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה, וכאן הכוונה היא לגזבר של המקדש, שהוא האחראי על הרכוש, והוא זה שמחליט למכור את השדה לְאִישׁ אַחֵר. איש אחר הוא כל אדם שהוא לא הבן של הבעלים המקורי, כי הבן נחשב ממש כמו אבא שלו לעניין הזה. אם הבעלים לא קנה את השדה בחזרה, או שהגזבר מכר אותו למישהו אחר, התוצאה היא שלֹא יִגָּאֵל עוֹד. המשמעות היא שכאשר תגיע שנת היובל, השנה המיוחדת שבה שדות בדרך כלל חוזרים לבעלים ההיסטוריים שלהם, השדה הזה כבר לא יחזור למשפחה המקורית. במקום זאת, הוא יעבור לתמיד לרשות הכהנים שמשרתים באותו זמן במקדש.