תארו לעצמכם שאדם מחליט לתת את השדה שלו מתנה לבית המקדש. לאחר מכן הוא לא קונה אותו בחזרה, והגזבר של המקדש מוכר את השדה לאדם אחר. מה יקרה לשדה הזה כשתגיע שנת היובל? בדרך כלל בשנת היובל שדות חוזרים לבעלים המקוריים שלהם, אבל במקרה המיוחד הזה המסלול שונה לגמרי.
התורה אומרת שבְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל, כלומר כאשר השדה יוצא מהידיים של האדם שקנה אותו, הוא לא חוזר לבעלים הראשון. במקום זאת, השדה נחשב קֹדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם. המשמעות היא שהשדה עובר לכהנים, ובמיוחד לאותם כהנים שעבדו במשמרת בבית המקדש ביום הכיפורים של אותה שנת יובל.
בסוף נאמר לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ. מה שהיה פעם הנחלה הפרטית והאחוזה של האדם שהקדיש את השדה, הופך עכשיו להיות האחוזה של הכהנים. ומה יקרה אם כהן הוא זה שקנה את השדה מבית המקדש? הוא לא יכול להגיד לעצמו שכיון שהוא כהן השדה פשוט יישאר שלו. השדה חייב לצאת מהידיים שלו ולהתחלק שווה בשווה בין כל הכהנים שעובדים איתו באותה משמרת.