יצא לכם פעם להשאיל חפץ מחבר ולחשוב לתת אותו במתנה למישהו אחר? אי אפשר לעשות דבר כזה, כי החפץ לא באמת שלכם לתמיד. כך בדיוק קורה כשאדם רוצה להקדיש, כלומר לתת מתנה לה', שדה שהוא קנה. שדה כזה נקרא שדה מקנתו, שזה אומר שדה שהאדם קנה ממישהו אחר או קיבל במתנה. בגלל שבתורה יש דין מיוחד שבשנת היובל כל השדות חוזרים לבעלים המקוריים שלהם, האדם שקנה את השדה הוא לא הבעלים שלו לנצח. לכן, כשאותו אדם מקדיש את השדה לה', הוא בעצם לא נותן את האדמה עצמה, אלא רק את הזכות להשתמש בה ולאסוף את התבואה שלה עד שתגיע שנת היובל. אם הוא ירצה לפדות את השדה, כלומר לשלם כדי להחזיר אותו אליו, הוא ישלם בדיוק לפי השווי של השנים שנשארו עד היובל. וכשתגיע שנת היובל, השדה לא יעבור לכהנים, אלא יחזור למי שמכר אותו בהתחלה. אבל מה קורה אם אדם קנה שדה מאבא שלו, ולאחר מכן האבא נפטר? במקרה כזה, השדה הופך להיות שלו גם בתור ירושה. התורה מוסיפה את המילים אשר לא משדה אחזתו כדי ללמד אותנו על המצב המיוחד הזה. המילים האלו מסבירות שאם השדה הקנוי הפך להיות נחלה שעוברת בירושה מהמשפחה, כבר לא מתייחסים אליו כמו אל שדה קנוי רגיל, אלא חלים עליו הכללים של שדה ירושה.
ויקרא, פרק כ״ז, פסוק כ״ב
פרשת בחוקתי
וְאִם֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה מִקְנָת֔וֹ אֲשֶׁ֕ר לֹ֖א מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֑וֹ יַקְדִּ֖ישׁ לַֽיהֹוָֽה׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.