ויקרא, פרק כ״ז, פסוק א׳

יצא לכם פעם להרגיש רצון חזק לתת מתנה מיוחדת מכל הלב, פשוט כי אתם רוצים להגיד תודה או להתקרב למישהו? המילים וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פותחות את החלק האחרון ממש של ספר ויקרא, ובו ה' מלמד אותנו על הבטחות מיוחדות שאנשים בוחרים לקבל על עצמם. המפרשים מסבירים שהפרשה הזו מופיעה בסוף הספר, כי ספר ויקרא עוסק ברובו בעבודת המקדש, והיה חשוב להשלים את כל ההלכות שקשורות לתרומות שאנשים בוחרים לתת למקדש לפני שהספר מסתיים. לפעמים, כשאדם נמצא בצרה או כשהוא מרגיש רצון פנימי עמוק, הוא נודר נדר ומבטיח לתרום. אחד הנדרים המעניינים הוא כשאדם מבטיח לתרום למקדש את הערך של אדם אחר או של עצמו. אבל איך אפשר למדוד כמה שווה בן אדם? התורה קבעה כלל מדהים: המחיר נקבע אך ורק לפי הגיל של האדם, ולא לפי הכוח הפיזי שלו. התורה עשתה זאת כדי למנוע בושה וקנאה בין אנשים. הרי הערך האמיתי שלנו לא נמדד בשרירים או בכוח הגוף שלנו, אלא בנפש שלנו. ורק ה' לבדו יודע כמה יקרה, נסתרת ומיוחדת הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו.