יצא לכם פעם לסיים משימה גדולה או לקרוא ספר ארוך מאוד, ובסוף למצוא משפט אחד שמסכם את הכל? רגע לפני שבני ישראל יוצאים למסע שלהם במדבר, הגיע הזמן להסתכל אחורה על כל המצוות שהם קיבלו.
המילים הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים מזכירות לנו שיש כל מיני סוגים של מצוות. יש מצוות שאנחנו לא תמיד מבינים עד הסוף את הסיבה שלהן, ויש מצוות שמלמדות אותנו איך להתנהג נכון ובהוגנות אחד כלפי השני. המילה וְהַתּוֹרֹת כתובה בלשון רבים, כדי ללמד אותנו שה' נתן לנו בעצם שתי תורות ביחד, את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה, עם כל ההסברים והפרטים הקטנים שלהן.
כל המערכת הגדולה הזו היא אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זהו בעצם הקשר המיוחד והישיר שלנו עם ה'. הוא מבטיח לנו ברכות טובות אם נשמור על המצוות, ואנחנו מסכימים לקחת על עצמנו אחריות גם במקרים שבהם אנחנו טועים. התורה היא החוט החזק שמחבר בינינו לבינו.
כל זה קרה בְּהַר סִינַי, המקום שבו נכרת הקשר המיוחד הזה, והכל הועבר אלינו בְּיַד מֹשֶׁה. למה חשוב כל כך להדגיש שהתורה ניתנה בידו של משה? כדי שלא נחשוב שמרוב שיש כל כך הרבה הלכות, חוקים ופרטים, משה רבנו אולי התבלבל, שכח או שינה משהו בטעות. התורה מספרת לנו שמשה היה שליח מושלם, כמו כלי סגור היטב שלא מאבד אף טיפה. הוא שמר על התורה בשלמותה ומסר לנו אותה בדיוק מוחלט כפי שקיבל אותה מה', בלי להוסיף ובלי להחסיר דבר.