חורבן האומה וקריסתה אינם מתבטאים רק בתבוסה צבאית מול אויב חיצוני, אלא מתחילים בשבירה פסיכולוגית וחברתית עמוקה מבפנים. חרדה משתקת, חוסר אמון ופירוד הופכים למכשול ההורס את העם עוד בטרם התרחש עימות ממשי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מבארת את תחילת הפסוק כפשוטו, כתיאור של מנוסה מבוהלת וחסרת סדר. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו מתאר מצב שבו מתוך חיפזון ובהלה עצומה, הבורחים אינם מסתכלים לצדדים, נתקלים זה בזה ומפילים איש את חברו במרוצתם [רש"י, ביאור יש"ר, גור אריה]. המנוסה היא כְּמִפְּנֵי חֶרֶב, כלומר הפחד מציף את הלבבות עד כדי כך שהם בטוחים בכל רגע שרוצחים חמושים דולקים אחריהם, למרות שבפועל וְרֹדֵף אָיִן – אין שום אדם שרודף אחריהם באמת [רש"י, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. ההכשלה בתוך המנוסה אינה מתרחשת רק בין זרים, אלא אדם ייכשל וייפגע אפילו באוהבו הקרוב ביותר [אבן עזרא].
מתוך דקדוק בלשון הפסוק, הפרשנים חושפים רובד רוחני עמוק. העובדה שהכתוב בחר במילים אִישׁ בְּאָחִיו ולא במילים 'איש באיש' או 'איש ברעהו', מלמדת שהמכשול אינו רק פיזי אלא נובע מעצם האחווה [גור אריה, שפתי חכמים, מגלה עמוקות]. מכאן לומדים כי אדם נכשל בעוונו של אחיו, וזהו המקור ליסוד שלפיו "כל ישראל ערבים זה לזה" [רש"י, מזרחי, אדרת אליהו ועוד]. עם ישראל משול לשותפים בעסק, שבו כל פעולה של יחיד משפיעה על הכלל ומחייבת אותו [מגלה עמוקות, פרדס יוסף]. כדי להמחיש את השותפות הגורלית הזו, הפרשנים מדמים את ישראל לערימת אגוזים: כשם שאם מוציאים אגוז אחד מן הערימה כל שאר האגוזים מתדרדרים ומתגלגלים אחריו, כך בישראל – כאשר חוטא אדם אחד, האומה כולה מרגישה בכך ונענשת בגללו, כפי שקרה בחטאו של עכן [רבנו בחיי, תולדות יצחק, צאינה וראינה]. השימוש בלשון הרבים וְכָשְׁלוּ בא לרמז שהאחריות והעונש נופלים במיוחד על מי שהיה בידו למחות כנגד עושי העבירה ולא עשה זאת [תורה תמימה].
גישה נוספת רואה בפסוק תיאור של מציאות חברתית עגומה של בני האומה בגלות. בדרך כלל, אנשים הגולים מארצם נוטים להתאחד, לתמוך זה בזה ולאהוב אחד את השני. אולם כאן, ההשגחה של ה' תגרום לכך שהם יכשילו ויפגעו זה בזה. גם ללא גזרות מהגויים שיפרידו ביניהם ויגרמו להם לברוח, שנאת חינם ומסירות יובילו למאבקים פנימיים הרסניים [העמק דבר]. קללה זו מחמירה את הקללות שקדמו לה, שכן לא רק שהם ייפלו מעצמם באין רודף מתוך תשישות, אלא שהם יהוו מכשול פעיל אחד לשני [מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן].
מצב זה של פילוג, פחד, וחטאים הדדיים מוביל בהכרח לתוצאה החותמת את הפסוק: וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. המילה תקומה מפורשת כמעמד, סיוע ויכולת עמידה. משמעות הדבר היא שגם אם תנסו להתאגד יחד כדי להתקומם ולהילחם, לא יהיה בכם הכוח לעמוד בקומה זקופה מול התקפות האויב, ותישארו במצב בזוי ומושפל בקרב האומות [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן, העמק דבר, אוהב גר].