לאחר שורת ההבטחות על שפע חומרי, שלום וניצחון על אויבים, עובר הכתוב להבטיח ברכות פנימיות, אישיות ורוחניות יותר. הבטחות אלו מתמקדות בקשר הישיר שבין ה' לעמו, בהמשכיות הפיזית של האומה ובייעודה הנצחי, תוך התערבות אלוהית החורגת מחוקי הטבע הרגילים.
ההבטחה פותחת במילים וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בביטוי של השגחה פרטית ונסית. ה' פונה כביכול מברכות חיצוניות כמו גשם ושלום, ומעניק כעת ברכות ישירות לגוף האדם – בריאות, כוח וחיים [רלב"ג, העמק דבר, ביאור יש"ר, רד"צ הופמן]. חלק ניכר מהמפרשים רואים בביטוי זה משל למלך שמתפנה מכל עסקיו האחרים כדי לשלם את שכרם של פועליו. לפי גישה זו, ה' מעניק לאומות העולם את שכרן המועט בעולם הזה באופן מיידי, אך "מתפנה" במיוחד כדי לחשב ולהעניק לישראל את שכרם העצום והנצחי לעתיד לבוא [רש"י, מזרחי, אדרת אליהו, שפתי חכמים, גור אריה]. כמובן, תיאור זה של ה' כמי שצריך "להתפנות" מעיסוק אחד לאחר נועד רק לסבר את האוזן, שכן ה' נמצא מעל לזמן ולמגבלות אנושיות [ברכת אשר על התורה]. בנוסף, פנייה זו מבטאת קשר של אהבה ורצון, שבו ה' פועל בעצמו ללא שליח, ואף משנה את מערכת המזלות והטבע לטובת עם ישראל [אור החיים, רבנו בחיי, צאינה וראינה].
הפסוק ממשיך בכפילות לשונית: וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם. המפרשים עומדים על ההבדל בין שני הפעלים ומציעים שני כיווני חשיבה עיקריים. הכיוון הראשון מפרש את ההבדל על ציר הזמן של חיי האדם: וְהִפְרֵיתִי מבטיח פריון בסיסי – שלא יהיו בעם עקרים ועקרות ושתהיה לידה מרובה; ואילו וְהִרְבֵּיתִי מבטיח את המשכיות החיים – שהילדים לא ימותו בצעירותם, אלא יגדלו, יאריכו ימים והעם יתרבה בפועל [רמב"ן, אבן עזרא, בכור שור, ביאור יש"ר]. הכיוון השני מסביר כי בעוד המילה הראשונה מתייחסת לרבייה פיזית רגילה, המילה השנייה מתארת התרחבות מסוג אחר: גדילה בקומה זקופה, בגאווה לאומית, בחכמה ובגבורה [רש"י, מזרחי, אור החיים, העמק דבר]. יתרה מכך, הריבוי הפיזי ילווה בשגשוג מוסרי ורוחני, כך שהילדים יהיו בצלם הוריהם [רש"ר הירש]. החזרה על המילה אֶתְכֶם רומזת שהריבוי לא יהיה טבעי ורגיל, אלא ריבוי פלאי ועצום [שפתי כהן, משכיל לדוד].
לבסוף, הכתוב חותם במילים וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. בעוד שמפרשים רבים מסבירים כי הכוונה היא לקיום הברית המקורית שנשבע ה' לאבות האומה – להרבות את זרעם ככוכבי השמים ולהעניק להם את הארץ [ספורנו, רלב"ג, חזקוני], מודגש כי כעת הברית תתקיים בזכותם של ישראל עצמם ולא רק בזכות אבותיהם [הכתב והקבלה]. מנגד, יש המפרשים כי מכיוון שישראל הפרו את הברית הראשונה שנכרתה בסיני, ה' מבטיח לכרות עמם ברית חדשה ונצחית שלא תופר לעולם [רש"י, גור אריה, כלי יקר]. ברית זו נושאת עמה גם הבטחה רוחנית עמוקה: ה' יסייע לעם לקיים את המצוות [בכור שור], והברית תשמש כמגן מוסרי מפני ההשחתה וההתנוונות שלרוב מתלוות לגידול דמוגרפי מהיר ועוצמה חומרית [רש"ר הירש].