תהליך התוכחה האלוהית מגיע בנקודה זו לשלב קריטי ומהווה נקודת אל חזור. לאחר שורת אסונות לאומיים כבדים, מוצג תנאי סופי ומוחלט. שלב זה פותח את המערכה החמישית והחמורה מכולן של משפטי הפורענות המיועדים לעם, העומדת כנגד הברכה החמישית שהובטחה להם קודם לכן [ביאור יש"ר]. איום חמישי זה טומן בחובו את אובדנה המוחלט של המדינה, חורבן המקדש ופיזור העם בגלות [פירושי רד"צ הופמן].
הפרשנים נדרשים למשמעות המילים וְאִם בְּזֹאת. על פי הגישה הפשטנית, הכוונה היא פשוט למכה הנוכחית או לאלו שהוזכרו לפניה [אבן עזרא]. עם זאת, פרשנים אחרים קושרים זאת ישירות למצבי הקיצון שתוארו קודם לכן, בין אם מדובר בתבוסות צבאיות ונפילה תחת שלטונה של מעצמה זרה [רש"ר הירש], ובין אם מדובר בהחרפתו של רעב כבד [ביאור שטיינזלץ]. הייחוד בשימוש במילה בְּזֹאת דווקא כאן, נובע מכך שהמכה שקדמה לה הייתה הרסנית ומשחיתה במיוחד. הציפייה הייתה שזעזוע כה עמוק יעורר את העם, ואם אפילו מכה בסדר גודל כזה לא תועיל להכרה בהשגחה, העונש הבא יהיה חמור שבעתיים [אברבנאל].
שורש החטא בשלב זה טמון במילים וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. המילה בְּקֶרִי מבטאת התכחשות מוחלטת להשגחה האלוהית. העם מתייחס לאסונות הפוקדים אותו, כגון מלחמות, מגפות ורעב, כאל מקרה עיוור, מזל רע או חלק ממנהגו הטבעי של העולם, ומסרב להכיר בהם כעונש מכוון על חטאיו [אברבנאל, שפתי כהן]. גם כאשר ה' משנה את חוקי הטבע כדי לאותת להם, למשל כאשר הלחם מאבד את היכולת להשביע, הם ממשיכים לטעון כי מדובר בצירוף מקרים היסטורי שגרתי [שפתי כהן]. במקום להבין את חוסר האונים שלהם ללא הגנת ה' מפני אומות העולם, הם מתבצרים בסירובם לשוב לדרך התורה [רש"ר הירש].
תגובת ה' לאטימות זו תהיה מידה כנגד מידה. מכיוון שהם מייחסים את סבלם למקרה, ה' יכה בהם בחמה שתעלה באפו על ייחוס זה. זעם זה יתבטא בהסרת כל השגחה והפקרתם לכעסו ההרסני וחסר המעצורים של כובש אכזר [רש"ר הירש], וכן ברעב על טבעי ובלתי נסבל שיעביר אותם על דעתם עד כדי מעשים מחרידים של אכילת בשר ילדיהם [אברבנאל, שפתי כהן].