קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר מישהו שוב ושוב, אבל הוא פשוט סירב להקשיב והמשיך בשלו? תארו לעצמכם מצב שבו בני ישראל עוברים תקופה קשה מאוד של צרות, מלחמות ורעב. הציפייה היא שאחרי זעזוע כל כך עמוק הם יתעוררו, יבינו את המסר וישנו את ההתנהגות שלהם. לכן נאמר וְאִם בְּזֹאת, כלומר, אם אפילו אחרי המכה הקשה והכואבת שהייתה קודם לכן הם עדיין לא יקשיבו, המצב יגיע לנקודה קריטית.
הבעיה הגדולה ביותר של העם בשלב הזה היא שהם מתנהגים בצורה של וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. המילה בְּקֶרִי מגיעה מהמילה מקרה. במקום להבין שהצרות הן אזהרה מאת ה', הם חושבים שזה סתם חוסר מזל, מקרה עיוור או משהו טבעי שקורה בעולם. הם מסרבים להאמין שה' משגיח עליהם ומנסה לאותת להם לחזור לדרך התורה. התגובה של ה' לאטימות הזו תהיה מידה כנגד מידה. בגלל שהם מתנהגים כאילו הכל קורה במקרה וללא השגחה, ה' יסיר מהם את ההגנה שלו לחלוטין. בלי ההגנה של ה', הם יישארו חשופים לכעס של אויבים אכזרים ולרעב כבד וקשה מנשוא, מה שיוביל בסופו של דבר לאובדן המדינה ולפיזור של העם בגלות.