הבטחת השפע החקלאי מגיעה כאן לשיא יוצא דופן, ומתארת מציאות שבה ברכת הארץ גוברת על חוקי הטבע והזמן. הברכה הטמונה בפסוק היא כפולה, ונוגעת הן לכמות העצומה של היבול והן לאיכותו הפלאית.
ההבטחה וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן מתייחסת לרצף השנים: יָשָׁן הוא יבול מהשנה החולפת, ואילו נוֹשָׁן מתייחס לתבואה משנתיים או שלוש שנים קודם לכן [רש"י, פירושי רד"צ הופמן, בכור שור]. מבחינה כמותית, הארץ תניב שפע כה רב, עד שהתבואה תספיק לכלכל אוכלוסייה עצומה ההולכת וגדלה, ועדיין ייוותרו עודפים אדירים שיצטברו במחסנים משנה לשנה [הטור הארוך, רלב"ג, ביאור יש"ר, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ], ולעיתים אף יערבבו את התבואה החדשה עם הישנה מרוב שפע [חזקוני].
לצד הכמות, הברכה מתבטאת באיכות יוצאת דופן של שימור. התבואה לא תירקב, לא תתעפש ולא תיאכל על ידי מזיקים, אלא תישמר באופן המעיד על השגחה פרטית של ה' [אור החיים, מלבי"ם, מזרחי]. יתרה מכך, בניגוד לטבע הרגיל, הפירות והתבואה ישתבחו עם התיישנותם. היבול הישן יהיה טעים וראוי לאכילה הרבה יותר מהיבול החדש, וכלל זה יחול גם על סוגי מזון שאין דרכם להשתמר ולהשתבח בדרך כלל [רש"י, תורה תמימה, אדרת אליהו].
מתוך שפע זה עולה אתגר לוגיסטי המבואר בהמשך הפסוק: וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִֽיאוּ. הגרנות יהיו מלאות ביבול חָדָשׁ, אך האוצרות והמחסנים יהיו עדיין עמוסים ביבול הישן. עקב כך, תאלצו תּוֹצִֽיאוּ – לפנות את התבואה הישנה ממקומה כדי לפנות מקום לחדשה [רש"י, רלב"ג, שטיינזלץ]. הפרשנים מציעים יעדים שונים לתבואה המפונית: מכירתה לאחרים [רשב"ם], העברתה למקומות אחסון חלופיים מחוץ לבית [אבן עזרא, מזרחי], או חלוקתה לאומות העולם שישרתו את ישראל [ספורנו].
הסיבה המעשית להוצאת הישן דווקא היא שהיבול החדש עדיין לח, ואם לא יאוחסן באוצרות היבשים הוא עלול להירקב. לעומתו, היבול הישן כבר התייבש במשך השנים, ולכן אינו נוטה להתקלקל גם אם יונח במקומות פחות מוגנים [לבוש האורה, העמק דבר, שפתי חכמים]. עם זאת, פעולת הפינוי תיצור קונפליקט רגשי: מכיוון שהיבול הישן טעים ומשובח יותר, העם יקפיד ויצטער על הצורך להוציאו, אך כמות החדש העצומה תכריח אותם לעשות זאת מחוסר ברירה ומאפס מקום [תורה תמימה, מלבי"ם, יריעות שלמה, גור אריה].
מעבר לרובד החקלאי, הפרשנים רואים בפסוק רמזים רוחניים עמוקים הנוגעים להיסטוריה ולגאולת ישראל. במישור זכויות העם, ה"ישן" מסמל את זכותם של שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב – שסבלו עקימות וייסורים ולא רצו ליהנות משכרם בעולם הזה, אלא גנזו אותו לדורות הבאים. ה"חדש" מסמל את הזכויות והמצוות של הדור הנוכחי. הקב"ה מבטיח לישראל כי לעתיד לבוא הם ייהנו תחילה מהזכויות הישנות והעצומות של האבות, ורק לאחר מכן מזכויותיהם החדשות [שפתי כהן, חומת אנך].
ברובד הקבלי, הפסוק רומז לסוד גלגול הנשמות. ה"ישן" מייצג נשמות ישנות שחוזרות ומתגלגלות בעולם כדי להשלים את תיקונן ומירוקן מהחומריות. רק כאשר כל הנשמות הללו ישלימו את תהליך הזיכוך שלהן ויפונו מהעולם, יוכלו לרדת נשמות חדשות לחלוטין. תהליך זה של הוצאת הישן מפני החדש הוא התנאי לבואו של משיח ולהשראת השכינה השלמה בעולם [נחל קדומים, שפתי כהן].