הברכה החומרית הבסיסית ביותר, התלויה לחלוטין במצבם המוסרי והרוחני של בני האדם, היא שפע חקלאי והרמוניה מושלמת בין שמים לארץ. הבטחה זו אינה רק תמריץ לקיום המצוות, אלא ביטוי לכך שהקדושה מחדירה ברכה גם אל תוך המציאות הפיזית והטבעית [חומש קה"ת].
ההבטחה פותחת במילים וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם. התוספת של האות וי"ו בתחילת המילה מלמדת כי מדובר בתוספת שכר חומרי על גבי השכר הרוחני שהוזכר קודם לכן [אור החיים]. השימוש בכינוי השייכות "גשמיכם" (הגשמים שלכם) אינו מקרי; הוא מעיד כי בזכות קבלת התורה וקיום המצוות, הגשמים שייכים לישראל בדין ולא רק בחסד, וה' מוריד אותם ישירות ולא רק דרך מערכות הטבע [אור החיים, צרור המור]. יתרה מכך, הברכה תהיה ממוקדת בארץ ישראל, כך ששאר הארצות יזדקקו לתבואה זו ויביאו עושר לארץ [תורה תמימה, אדרת אליהו]. יש המבחינים בין "מטר" שהוא גשם השגחי היורד מן השמים, לבין "גשם" שהוא תופעה טבעית של התעבות אדים, והכתוב מבטיח שאפילו מערכות הטבע הרגילות יפעלו בהשגחה מדויקת עבור ישראל [מלבי"ם, הכתב והקבלה]. ברובד האלגורי, המילה מרמזת גם על ה"גשמיות" והיצרים החומריים של האדם, שיזדככו ויתעוררו רק בזמנים הראויים והמותרים [אדרת אליהו - ר' יוסף חיים].
הגשמים ירדו בְּעִתָּם. במישור החקלאי הפשוט, עיתוי הגשמים הוא קריטי להישרדות; גשם שיורד שלא בזמנו גורם לריקבון התבואה ומהווה קללה, ואילו גשם בעיתו מבטיח צמיחה תקינה [חזקוני, שטיינזלץ, הכתב והקבלה]. מעבר לחקלאות, ירידת הגשמים בעונתם מזככת את האוויר, משביחה את מקורות המים, ומהווה את הסיבה המרכזית לבריאות הגוף ולאריכות ימים [רמב"ן, רד"צ הופמן]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכיוון שהפסוקים הבאים כבר מבטיחים שפע חקלאי, המילה באה להוסיף ברכה של נוחות: הגשמים ירדו רק בזמנים שאינם מטרידים את בני האדם, כגון בלילות שבת, שבהם איש אינו יוצא לעבודה והכל שובתים ונחים בבתיהם [רש"י, גור אריה, מזרחי]. כמו כן, מדובר בכמות מתונה ומדויקת, כך שהארץ לא תהיה צמאה מחד, אך גם לא תוצף מאידך [תורה תמימה].
כתוצאה מכך, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ. המילה "יבולה" קשורה לשורש המבטא הולכה, ומרמזת שהארץ תשאב כוחות מעומקה כדי להצמיח פירות גדולים מהרגיל [העמק דבר]. אחרים קושרים זאת לשורש ב.ל.ה המבטא בלאי וריקבון, שכן הזרע חייב להירקב באדמה לפני שהוא נובט ומוציא יבול [הכתב והקבלה, אבן עזרא]. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר רק בהצלחה חקלאית רגילה, אלא בחזרה למצב השלמות של בריאת העולם קודם חטא אדם הראשון. הארץ תשתחרר מהקללה שהוטלה עליה, ותעניק את מלוא הפוטנציאל שלה, עד כדי כך שתוציא פירות מוכנים ביום זריעתם [מלבי"ם, שפתי כהן, אדרת אליהו, רש"ר הירש].
השלמות תתבטא גם בכך שוְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. הצירוף "עץ השדה" מתייחס לאילנות סרק הגדלים פרא בשדות, או לאילנות שניטעו לצל בלבד. הברכה היא שאפילו העצים הללו, שאינם זוכים לטיפוח של גן, יעשו פירות באופן פלאי [רש"י, מזרחי, העמק דבר, תורה תמימה]. בנוסף, תכונת העץ עצמו תשתנה, כך שגם טעם העצה, כלומר הגזע והענפים, יהיה כטעם הפרי, כפי שהיה בתוכנית הבריאה המקורית [מלבי"ם, שפתי כהן, אדרת אליהו].