נקודת השיא של הקללות מציגה חורבן כפול, פיזי ורוחני, המכוון ישירות אל מוקדי האמונה השגויה של העם. העונש מתחיל בהריסת המבנים והסמלים הפולחניים, ממשיך במוות טראגי של העובדים יחד עם אליליהם, ומסתיים בנתק מוחלט מאת ה'.
במותיכם מפורשות על ידי רוב הפרשנים כמבנים מוגבהים המשמשים להקרבת קרבנות ומזבחות, בניגוד לאיסור להקריב מחוץ למקדש, אם כי יש המזהים אותן כמגדלים וארמונות [רש"י]. השמדת הבמות נועדה לגזול מהעם את מקומות הפולחן שלהם, כך שבעת הצרה לא יוותר להם מקום לזעוק ולהתפלל לישועה [הטור הארוך, אבן עזרא]. במבט ראשון, השמדת עבודה זרה אינה נשמעת כקללה אלא כמעשה חיובי [חזקוני], אך כאן הפעולה נובעת מזעם אלוהי המפקיע מהעם את זכות הבחירה החופשית, ומשמיד את אליליהם בעל כורחם [העמק דבר].
חמניכם הם פסלים, מצבות או מבנים שהוקדשו לפולחן השמש, ונגזרים מהמילה "חמה" [אבן עזרא, חזקוני, ביאור יש"ר]. פרשנים אחרים מסבירים שאלו היו סמלים ששימשו לניחוש אסטרולוגי לפי מהלך השמש והמזלות [מלבי"ם, אדרת אליהו]. נהוג היה להציבם במקומות גבוהים, על גגות או חומות, מתוך אמונה שמשם יגנו על העיר [רש"י, שפתי כהן].
הפסוק ממשיך ומתאר את מותם של החוטאים: ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהעובדים יושמדו יחד עם האלילים הנעבדים, וייפלו חללים בחרב וברעב לצידם. נפילה משותפת זו נועדה להמחיש לעין כל כי לאלילים אלו אין שום כוח להושיע את מאמיניהם [רלב"ג, צרור המור, מלבי"ם]. המילה גלוליכם משמשת ככינוי גנאי ולעג לעבודה זרה, ונגזרת מהמילה "גללים" המציינת צואת בהמה. כשם שהגוף פולט מתוכו את הפסולת שאינה שייכת לו, כך עבודת האלילים היא זרה ודוחה עבור הטבע האנושי הטהור, ויש להרחיקה [רש"ר הירש, רד"צ הופמן, אבן עזרא]. באשר למילה פגרי ביחס לאלילים, יש המסבירים כי על פי הארמית משמעותה הריסות ושברים [רד"צ הופמן, ברכת אשר על התורה], ויש הרואים בפסל מנותץ "גופה" שרוח האלוהות המדומה פרחה ממנה [רש"ר הירש]. דעה ייחודית מציעה כי פגרי הגילולים הם למעשה גופותיהן של בהמות העבודה שימותו גם הן ברעב [שד"ל].
כדי להמחיש את עוצמת ההיצמדות של העם לאלילים גם ברגעי הגסיסה, פרשנים רבים מביאים את סיפורו התלמודי של אליהו הנביא בשעת המצור והרעב בירושלים. אליהו מצא אדם או תינוק גווע ברעב והבטיח לו שיחיה אם רק יאמר "שמע ישראל". הגווע סירב בתוקף להזכיר את שם ה', שלף מחיקו צלם של עבודה זרה, חיבק ונישק אותו עד שכרסו נבקעה, והוא מת ונפל על אלילו [רש"י, ספורנו, מזרחי, תורה תמימה, שפתי כהן]. תיאור זה מדגיש כיצד החוטאים עמדו במריים עד נשימתם האחרונה [רד"צ הופמן].
הקללה נחתמת במשפט וגעלה נפשי אתכם. זהו עונש רוחני כבד המסמל את סילוק השכינה מישראל ואת היציאה לגלות [רש"י, אבן עזרא, אדרת אליהו]. בניגוד להבטחה שניתנה בזמן הברכה שה' לא יגעל בעמו, כעת ה' מרחיק את רצונו מהם, והם ירגישו שאין להם שום דרך להגיע אליו [שטיינזלץ, צרור המור, בכור שור]. קללה זו נחשבת לחמורה מכולן, שכן משמעותה היא שאפילו אם יוותרו צדיקים בעם, או אם יוקרבו קרבנות, ה' לא יקבל אותם ברצון, ורוח הנבואה תפסק לחלוטין [אור החיים, רלב"ג, העמק דבר].