ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ל׳

החורבן הפיזי והרוחני מתקדם מהשוליים אל המרכז ופוגע במקומות המבטח השגויים של העם, כאשר ה' מצהיר וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת־בָּמֹתֵיכֶם, אותם מבנים מוגבהים ומבצרים ששימשו לפולחן, וְהִכְרַתִּי אֶת־חַמָּנֵיכֶם, שהם הפסלים שהוקדשו לעבודת השמש. חוסר התוחלת שבעבודה הזרה מומחש בהכרזה וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵיכֶם עַל־פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם, המתארת כיצד אנשים שגוועו ברעב ודבקו באליליהם ימותו וייפלו על שברי הפסלים המאוסים, המכונים כאן בשם גנאי שנגזר מגללי בהמות. שיא העונש מתבטא בסיום וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם, המייצג סילוק של השכינה, הסתר פנים ודחייה מוחלטת. במצב זה ייווצר נתק שלם מה', התפילות לא יתקבלו עוד, והעם ייענש בגירוש לגלות.