קללת הרעב מגיעה בפסוק זה לנקודת קיצון מחרידה, שבה הייאוש והמחסור מעבירים את האדם על דעתו ועל טבעו האנושי. התיאור מציג את השפל הנורא ביותר של הרעב [אבן עזרא], המהווה היפוך טראגי ועונש ישיר על הברכה הקודמת של "והפריתי אתכם" [בכור שור, חזקוני].
מתוך רעב גובר וכליה בחמה שפוכה, ייאלצו בני אדם לאכול בשר אדם, ולא סתם אדם אלא את ילדיהם שלהם [ביאור שטיינזלץ]. מציאות איומה זו התרחשה בפועל בעת המצור של הכשדים על ירושלים [ביאור יש"ר], וכפי שאירע במעשה המזעזע של דואג בן יוסף שאמו אכלה אותו [מלבי"ם, אדרת אליהו].
הפסוק מפריד בין הבנים לבנות וכופל את פועל האכילה, והפרשנים מציעים מספר גישות להבנת המבנה הכפול. גישה אחת מסבירה כי יש כאן הסלמה בדרגת הזוועה. הבנים הזכרים נוטים לנדוד בחיפוש אחר לחם או ליפול בחללי המלחמה, כך שהאבות אוכלים את גופותיהם מתוך כובד הרעב. לעומת זאת, הבנות נמצאות בבית, ואכילתן משמעותה שהאבות ירצחו אותן באופן פעיל כדי שישמשו למאכל [ביאור יש"ר, העמק דבר, רש"ר הירש].
מנקודת מבט פסיכולוגית של קהות חושים, יש המסבירים כי האבות יקדימו לאכול את בְּשַׂר בְּנֵיכֶם משום שהבנים חזקים ועלולים לברוח אם יראו שרוצחים את הבנות, סכנה שאינה קיימת אצל הבנות החלשות יותר. לחלופין, מכיוון שרחמי האב נכמרים בדרך כלל יותר על בניו הזכרים, הם יכריחו את עצמם לאכול אותם תחילה. לאחר שישברו את המחסום הנפשי החזק ביותר, יהיה להם קל יותר לאכול את וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם. הכפילות במילה תֹּאכֵלוּ באה להדגיש שאפילו לאחר המעשה, לא יתעוררו רחמיהם והם לא יתחרטו ויבכו, אלא ימשיכו לאכול מתוך הרגל אם ימצאו קורבנות נוספים [אור החיים].
כיוון פרשני נוסף רואה במילה תֹּאכֵלוּ רמז למאבק הדדי ואכזרי שבו לא רק האבות אוכלים את ילדיהם, אלא גם הבנים יקומו על אבותם ויאכלו את בשרם [מלבי"ם, אדרת אליהו]. כפילות פועל האכילה משמשת גם כדי למנות קללה זו כשתי קללות נפרדות בתוך רצף הפורענויות של חורבן בית ראשון [אלשיך].
לצד הפירוש המילולי המחריד, קיימות גם פרשנויות מטאפוריות. יש הרואים בכך תיאור של אדם מכובד המשיא את זרעו למשפחה שאינה הוגנת בתמורה לבצע כסף, ובכך הוא כביכול "אוכל" אותם [חזקוני]. פירוש נוסף מציע שאם ישראל יזכו, הקללה תהפוך לברכה, אך תישאר בה עקיצה: אכילת בשר הבנים משמעותה שההורים יאבדו את עצמאותם וייאלצו להיתמך כלכלית על ידי ילדיהם ולאכול על שולחנם, מצב של תלות הנחשב כשלעצמו לקללה כואבת [פרדס יוסף].