קרה לכם פעם שהחלטתם לתת במתנה חפץ שאתם אוהבים, אבל רגע אחרי שהוא כבר לא היה שלכם, פתאום התחרטתם וממש רציתם אותו בחזרה? זה בדיוק מה שיכול לקרות לאדם שמחליט לתת מתנה לה׳. התורה מספרת על אדם שהקדיש לבית המקדש בהמה טמאה, כלומר בהמה שאי אפשר להקריב על המזבח, אבל אפשר להשתמש בשווי שלה לצרכי המקדש. פתאום, אותו אדם מתחרט ורוצה את הבהמה שלו בחזרה.
התורה מסכימה שהוא יקנה אותה בחזרה, אבל יש לזה חוקים מיוחדים. כאשר אדם קונה בחזרה משהו שהיה שלו בעבר, המילה המתאימה היא גאל, כי זו לא קנייה רגילה מאדם זר, אלא החזרה של רכוש מוכר. התורה כותבת גאל יגאלנה בפועל כפול, כדי ללמד שגם אשתו של האדם או הילדים שלו יכולים לפדות את הבהמה ולהחזיר אותה למשפחה.
אבל יש תנאי חשוב: ויסף חמישתו על ערכך. אם הבעלים רוצים את הבהמה בחזרה, הם חייבים להוסיף עוד כסף על המחיר שקבע הכהן. למשל, אם הבהמה שווה עשרים שקלים, הם יצטרכו לשלם עשרים וחמישה שקלים. למה התורה דורשת דווקא מהבעלים לשלם יותר מאדם זר? הסיבה היא שלפעמים אדם מתלהב ותורם משהו, ואז מתחרט ומנסה לקבל אותו בחזרה בזול תוך זלזול במקדש. התוספת של הכסף גורמת לאדם לחשוב היטב ולכבד את מה שתרם. בנוסף, באופן טבעי אנחנו קשורים לדברים שלנו, ולכן לאדם נוח לשלם קצת יותר כדי לקבל בחזרה את הבהמה שהוא כבר מכיר ורגיל אליה.