קרה לכם פעם שהגעתם לעמוד האחרון של ספר מרתק והרגשתם שאתם חייבים לעצור רגע כדי לחשוב על כל מה שקראתם? ככה בדיוק אנחנו מרגישים עכשיו, בסיום ספר ויקרא. המילים החותמות את הספר הן כמו חותמת חגיגית על כל החוקים וההלכות שלמדנו.
כאשר כתוב אֵלֶּה, התורה מגלה לנו סוד חשוב: אלו הן המצוות שלנו לתמיד, ואין שום אפשרות לשנות אותן. אף אדם ואף נביא לא יכולים להמציא פתאום מצווה חדשה או לבטל מצווה קיימת. המילה הַמִּצְוֺת מזכירה את המילה "ציון", כלומר סימן או שלט בדרך. המצוות, יחד עם ההסברים שעוברים במסורת, הן כמו שלטים שמכוונים אותנו צעד אחר צעד איך ללכת בדרך הנכונה ואיך לקיים את רצון ה׳ בצורה המדויקת ביותר.
התורה גם מתארת לנו את השרשרת המיוחדת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. השרשרת הזו מראה לנו עד כמה המעמד היה מושלם: ה׳ נתן את התורה, משה היה השליח הכי טוב וראוי שיכול להיות, ועם ישראל היה העם המיוחד והמוכן ביותר לקבל את המתנה הזו. ולבסוף, המילים בְּהַר סִינָי מזכירות לנו שכל המצוות כולן, על כל הפרטים הקטנים שלהן, ניתנו למשה כבר שם על ההר, עוד לפני שעם ישראל התחיל לקיים אותן בפועל.