יצא לכם פעם לחשוב איך היו תורמים כסף בעבר? תארו לעצמכם שאדם מבוגר רוצה לתרום לאוצר של בית המקדש (שנקרא "הקדש"), והוא אומר: "אני אתרום כסף לפי הערך של הילד הזה". כשהתורה כותבת מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים, היא לא מתכוונת שילד קטן בן חמש מבטיח לתרום כסף, כי להבטחה כזו של ילד עדיין אין תוקף. הכוונה היא לאדם מבוגר שהחליט לתרום את הערך של אותו ילד. הסכום לתרומה נקבע תמיד לפי הגיל של הילד שעליו נדרו, אבל כמה באמת אפשר לשלם? זה כבר תלוי במצב הכלכלי של המבוגר שהבטיח לתרום.
ואם הילד חוגג בדיוק היום יום הולדת חמש או עשרים? ההלכה קובעת שהוא עדיין נחשב שייך לקבוצת הגיל הקטנה יותר. התורה קובעת שערך הבנים בגיל הזה הוא עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וערך הבנות הוא עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. אולי שמתם לב שהערך כאן הוא בדיוק חצי. הסיבה לכך פשוטה: היחס שהתורה קובעת בין הערכים הוא תמיד חצי. בשאר הגילים, כשמחלקים את הסכום לשניים לפעמים יוצא מספר שבור, ואז התורה מעגלת את הסכום למעלה כדי שיהיה מספר שלם. אבל כאן, החצי של עשרים הוא בדיוק עשר, ולכן נשארנו עם מספר שלם ומדויק ולא היה צורך לעגל שום דבר.