קרה לכם פעם שהבטחתם לתת למישהו מתנה ממש מיוחדת, ואז חשבתם אולי להחליף אותה במשהו אחר? בזמן המשכן, אנשים היו מבטיחים לתת בעלי חיים כמתנה לה׳. התורה מלמדת אותנו על וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה'. הכוונה היא לבעל חיים טהור, בריא ושלם, שאין בו שום פצע או מום והוא ראוי לעלות על המזבח. ברגע שאדם מחליט שהבהמה הזו תהיה מוקדשת לה׳, היא הופכת לקדושה לגמרי. אי אפשר להתחרט, לשלם כסף במקומה ולקחת אותה חזרה הביתה. היא חייבת למלא את התפקיד החשוב שלה ולהיות מוקרבת בפועל.
ומה קורה אם מישהו לא מקדיש את כל הבהמה, אלא רק חלק ממנה? המילים כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ מלמדות אותנו משהו מעניין. אפילו אם אדם אומר שרק איבר מסוים של הבהמה שייך לה׳, ההבטחה שלו תופסת. ואם אותו איבר הוא חלק מרכזי שהבהמה לא יכולה לחיות בלעדיו, הקדושה פשוט מתפשטת על כל הגוף, והבהמה כולה הופכת לקדושה.