כאשר אדם מקדיש את נחלתו למקדש, וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה בעצמו, או וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה גזבר ההקדש לקונה שהוא לְאִישׁ אַחֵר, הוא מאבד את זכותו עליה. הגדרת הקונה כאיש אחר כוללת כל אדם שאינו בנו של המקדיש, שכן הבן עומד במקום אביו ויכול להשיב את הקרקע למשפחה. במצבים אלו השדה לֹא יִגָּאֵל עוֹד, כלומר לא ישוב לבעליו המקוריים בשנת היובל אלא יחולק לצמיתות לכהנים המשרתים במקדש. אמנם הבעלים יכול לקנות את השדה חזרה טרם היובל, אך לרוב הדעות השדה לא ייחשב שוב כנחלת אבות אלא יימסר לכהנים בבוא העת, ויש הסבורים שזכות הפדיון המלאה והקבועה נשמרת לו אך ורק עד שנת היובל ממש.
ויקרא, פרק כ״ז, פסוק כ׳
פרשת בחוקתי
וְאִם־לֹ֤א יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה וְאִם־מָכַ֥ר אֶת־הַשָּׂדֶ֖ה לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל עֽוֹד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.