בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל מתאפסת הבעלות על קרקעות, ושדה שאדם קנה מראשון והקדיש חוזר לבעליו ללא צורך בפדיון. הדין נובע מכך שהקונה אינו יכול להקדיש את גוף הקרקע לצמיתות אלא רק את זכויות היבול, ולכן יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לבעליו החוקיים. התורה מפרטת שהשדה יחזור לַאֲשֶׁר־לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ, כלומר לבעל הנחלה המקורי, כדי להבהיר שהקרקע אינה חוזרת לגזבר ההקדש. עם זאת, התוספת לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ מלמדת שאם הקרקע הופקעה בעבר לידי כהן שמכר אותה הלאה, השדה ישוב אל המוכר האחרון שהחזיק בו כדין, ולא אל הבעלים ההיסטוריים שכבר איבדו את זכותם בנחלה.
ויקרא, פרק כ״ז, פסוק כ״ד
פרשת בחוקתי
בִּשְׁנַ֤ת הַיּוֹבֵל֙ יָשׁ֣וּב הַשָּׂדֶ֔ה לַאֲשֶׁ֥ר קָנָ֖הוּ מֵאִתּ֑וֹ לַאֲשֶׁר־ל֖וֹ אֲחֻזַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.