ויקרא, פרק כ״ז, פסוק י״ב

אדם המקדיש למקדש בהמה שאינה ראויה להקרבה, מחויב להעמידה פיזית לפני הכהן, וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ כדי לקבוע את שוויה המדויק לצורכי חולין. בחינה זו נעשית בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, כלומר על הכהן לבדוק בדקדוק אם הבהמה שמנה וראויה או כחושה, והחלטתו שרירה בין אם היא מתבררת כרווחית להקדש ובין אם כמופסדת. קביעה זו היא מוחלטת וסופית, וכְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה גם אם סוחרי בהמות מומחים חולקים על המחיר או אם הכהן טעה בשומתו בתום לב. מחיר זה מיועד לכל אדם זר הקונה את ההקדש, אך אם הבעלים המקוריים מעוניין לפדות את בהמתו ולהוציאה לחלוטין לחולין, עליו להוסיף חמישית על הערך הבסיסי.