ויקרא, פרק כ״ז, פסוק ל״ג

קביעת מעשר הבהמה מתרחשת מאליה, ולכן אסור לבעלים לברור ולהפריש בעצמו, כלומר לֹא יְבַקֵּר, אלא כל בהמה עשירית מתקדשת מיד. חוק זה תקף בֵּין טוֹב לָרַע, בין אם הבהמה תמימה וראויה להקרבה ובין אם היא בעלת מום. בשל האקראיות, האדם עשוי להתפתות להחליף בהמה כחושה באחת מושלמת לכבוד ה', אך התורה אוסרת זאת וקובעת וְלֹא יְמִירֶנּוּ. וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ והאדם ניסה להחליפה, הקדושה אינה פוקעת מהראשונה אלא וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, וכך שתי הבהמות הופכות לקדושות. לבסוף מודגש כי המעשר או בהמת התמורה שלו לֹא יִגָּאֵל, כלומר אסור למכור אותם או לפדותם בכסף כדי להוציאם לחולין.