יצא לכם פעם להכין מתנה מיוחדת למישהו שאתם אוהבים, ולראות איך הוא מקבל אותה בשמחה ובהתרגשות? אחרי שעם ישראל עבר תקופה ארוכה של גלות שבה הוא תיקן את מעשיו, הנביא מבטיח שבעתיד ה׳ יקבל את הקורבנות שלנו בשמחה גדולה. המילה וְעָרְבָה מתארת משהו מתוק ונעים, ומלמדת אותנו שה׳ יקבל את הקורבנות באהבה ובעונג.
הנביא מזכיר דווקא את המילה מִנְחַת, ויש לכך סיבה חשובה. מאז שבית המקדש נחרב, ההלכה קובעת שאסור להקריב קורבן מנחה בשום מקום אחר. לכן, כשהנביא מבטיח שקורבן המנחה יחזור, אנחנו מבינים שבית המקדש עתיד להיבנות מחדש. זו גם הסיבה שמוזכרים יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כי שם בדיוק ייבנה המקדש.
אבל איך נדע שה׳ כל כך שמח בקורבנות שלנו? הנביא מבטיח שזה יהיה כִּימֵי עוֹלָם וגם כְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, כלומר כמו בימים היפים של פעם. הכוונה היא לתקופות המיוחדות של משה רבנו ושל שלמה המלך. בימים ההם קרה נס גלוי ומדהים: אש ירדה מהשמיים אל המזבח, וכך כולם ידעו שה׳ מרוצה ומקבל את הקורבנות ברצון. הנביא מבטיח שגם בעתיד נזכה לאותה קירבה ואהבה בדיוק.