תארו לעצמכם שאתם נכנסים לבית חדש ומגלים שהמזווה מלא באוכל טעים, החדרים מסודרים ויש בו כל מה שרק אפשר לבקש, בלי שהתאמצתם בכלל. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשהם נכנסו לארץ ישראל. ה׳ הביא אותם לארץ עשירה ומפותחת, שבה הכול כבר היה מוכן בשבילם, ממש כמו שהבטיח להם בתורה. הם כבשו עָרִים בְּצוּרֹת, כלומר ערים מוגנות עם חומות חזקות, וקיבלו אֲדָמָה שְׁמֵנָה, שהיא אדמה טובה ופורייה שמצמיחה יבול נהדר. הם ירשו בתים מלאים בכל טוב, ואפילו מצאו בֹּרוֹת חֲצוּבִים, שהם בורות מים שנחפרו בעבודה קשה בתוך סלעים וכבר חיכו להם מוכנים.
בגלל כל השפע העצום הזה, העם פשוט נהנה מכל רגע. הכתוב מספר שוַיַּשְׁמִינוּ, הם אכלו כל כך טוב עד שהם העלו במשקל, וכן וַיִּתְעַדְּנוּ, כלומר הם התפנקו והתענגו על כל הטוב הגדול שה׳ נתן להם. אבל בתוך כל הפינוק והעושר הזה, הסתתרה גם סכנה שהתורה הזהירה מפניה מראש: כשיש לנו כל כך הרבה שפע והכול מגיע בקלות, אנחנו עלולים חלילה לשכוח את ה׳ שנתן לנו את כל הטוב הזה.