יצא לכם פעם לראות איך פעולה אחת עושה שני דברים שונים לגמרי באותו הזמן? כשבני ישראל עמדו מול ים סוף וזעקו לעזרה, ה׳ עשה נס מיוחד שנועד גם להציל אותם וגם לעצור את האויבים. בשלב הראשון, ה׳ דאג להצלה. כאשר בקעת את הים, כלומר חילקת אותו לשניים, בני ישראל יכלו לעבור בבטחה. בשלב השני הגיע העונש למצרים, כאשר וְאֶת־רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כלומר ה׳ השליך את האויבים מטה אל העומק של הים. הם שקעו אל הקרקעית כְּמוֹ־אֶבֶן בתוך מַיִם עַזִּים, שהם מים חזקים וגועשים מאוד. למרות שהזרם היה כל כך חזק, המים לא העיפו אותם לכל עבר, אלא הם שקעו למטה במהירות ובכובד ממש כמו אבן שנופלת ישר לעומק הקרקעית.
נחמיה, פרק ט׳, פסוק י״א
וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.