נחמיה, פרק ט׳, פסוק א׳

יצא לכם לדמיין מה קורה לעם שלם רגע אחרי שנגמרים כל החגים השמחים של חודש תשרי? בני ישראל בחרו להתאסף יחד בירושלים כדי לשוב בתשובה אל ה' על המעשים שלהם. הם רצו לתקן טעות שחזרה על עצמה, כאשר חלק מהאנשים החדשים שהגיעו מהגלות התחתנו עם אנשים מעמים אחרים, בניגוד למה שציווה ה'. האספה הגדולה הזו התקיימה וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה. אולי תשאלו את עצמכם, למה הם חיכו ליום העשרים וארבעה ולא צמו מיד ביום העשרים ושלושה, שהוא היום שאחרי החג? הסיבה היא שהיום שאחרי החג נקרא "אסרו חג", וזהו יום שעדיין שומר על אווירה חגיגית ושמחה, ולכן אסור לצום בו. כדי להראות מכל הלב עד כמה הם מצטערים ורוצים להשתפר, העם התאספו בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. הם הפסיקו לאכול, לבשו בגדים פשוטים ולא נוחים שנקראים שקים, והמילים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם מסבירות שהם אפילו שמו עפר ממש על הראש שלהם. כל המעשים האלו נועדו להראות את הכניעה והצער העמוק שלהם, וכמה חשוב להם לחזור לדרך הטובה.