נחמיה, פרק ט׳, פסוק ל״ג

קרה לכם פעם שעשיתם טעות והייתם צריכים לשאת בתוצאות, והיה לכם ממש קשה להודות שזו אשמתכם? הרבה פעמים קל יותר להאשים מישהו אחר. אבל כאן, עם ישראל עושה מעשה אמיץ מאוד ולוקח אחריות מלאה על המצב שלו. העם מבין שהתקופה הקשה שהוא עובר הגיעה בגלל המעשים שלו, ומכריז כלפי ה׳ ואתה צדיק על כל הבא עלינו. כלומר, ה׳ התנהג בצדק, ביושר ואפילו ברחמים בכל מה שקרה להם, ואין להם שום תלונה אליו. הם מוסיפים ואומרים לה׳ אמת עשית, כי ה׳ שפט אותם משפט צודק והוגן, ופשוט קיים את מה שהזהיר מראש שיקרה. לעומת ההתנהגות הישרה של ה׳, העם מודה ואנחנו הרשענו. הם מבינים שהם אלה שלא התנהגו כמו שצריך ולא החזירו לה׳ טובה על כל הדברים הטובים שעשה בשבילם. יותר מזה, הם מודים שגם כשהיה להם קשה בגלל המעשים שלהם, הם היו עקשנים, ובמקום ללמוד את הלקח ולשפר את ההתנהגות שלהם, הם המשיכו לעשות טעויות.