תארו לעצמכם שאתם נמצאים בבית שלכם, אבל מישהו אחר מחליט בשבילכם מה לעשות ולוקח לכם חלק מהדברים ששייכים לכם. מתסכל, נכון? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשחזרו לארץ ישראל. בתפילה הגדולה שלהם הם אומרים לה', הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים. הם לא היו עבדים רגילים של אדון פרטי, אלא עם שלם שנשלט על ידי מלכים זרים מפרס.
ה' נתן לאבותיהם את הארץ כדי שיחיו בה בחופש ובשפע, אבל עכשיו הם עֲבָדִים עָלֶיהָ. כלומר, הם אמנם יושבים על האדמה שלהם בארץ ישראל, אבל היא מרגישה כאילו היא לא באמת שלהם. הם חייבים לשלם מסים כבדים למלך הזר ששולט בהם, בשדות ובבהמות שלהם.
למרות המצב הקשה הזה, העם עושה מעשה מיוחד ומרגש. בעבר, כשלעם ישראל היה שפע, חופש וחיים נוחים, הם לפעמים שכחו את ה' וחטאו. אבל עכשיו, דווקא כשכל כך קשה להם והם עניים ונשלטים על ידי אחרים, הם בוחרים מכל הלב להתקרב אל ה' ומבטיחים לשמור את התורה.