יצא לכם פעם לצאת לטיול ארוך ולדאוג מה תאכלו או תשתו בדרך? תארו לעצמכם מסע של ארבעים שנה במדבר. בזמן שבני ישראל הלכו במדבר, ה׳ דאג לכל מה שהם היו צריכים, גם למוח וללב וגם לגוף. קודם כל, ה׳ נתן להם חכמה. זה מה שנקרא וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם, כלומר, הוא נתן להם שפע של הבנה כדי שיוכלו ללמוד ולהבין היטב את דברי התורה. אבל ה׳ לא שכח גם את הצרכים הרגילים שלהם. הוא נתן להם את וּמַנְךָ, שזה המן המיוחד שירד מהשמיים, ולֹא־מָנַעְתָּ, כלומר הוא לא הפסיק לתת להם אותו. יחד עם המים שקיבלו כדי להרוות את הצמא שלהם, ה׳ המשיך לדאוג להם ברציפות במשך כל ארבעים השנים. הדבר המרגש ביותר הוא שה׳ המשיך להעניק להם את האוכל והמים בחסד ובאהבה, אפילו בזמנים שבהם הם עשו טעויות והתנהגו פחות יפה.
נחמיה, פרק ט׳, פסוק כ׳
וְרוּחֲךָ֙ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.