במדבר, פרק י׳, פסוק ז׳

בעת איסוף העם, יש להבחין בבירור בין האות הקולי המורה על התאספות לבין הסימן ליציאה לדרך. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל יש להשמיע קול רציף ואחיד, ולכן נאמר תִּתְקְעוּ, שכן קול זה מבטא חיבור והידבקות המתאימים לאיחוד העם. לעומת זאת, התורה מזהירה וְלֹא תָרִיעוּ, כלומר אין להשמיע קול שבור ורועד, משום שקול זה מבטא זעזוע ותנועה ומיועד לעקירת המחנה. ההדגשה נועדה למנוע בלבול, שכן ללא הבדל קולי מובחן לא היה העם יודע האם להתכנס או לנסוע, על אף שהסתלקות ענן ה' סימנה גם היא יציאה למסע. כך נקבע שכינוס העדה נעשה בתקיעות בלבד, בעוד שמסע המחנות דורש גם תרועה.